ההבדל בין התקן הגנה מפני נחשולי מתח לבין מגן מתח יתר

התקני הגנה מפני נחשולי מתח ומגני מתח יתר הם שני התקני הגנה נפוצים לציוד חשמלי. הם יכולים להגביל או לפרוק מתח יתר חולף במערכת החשמל ולמנוע נזק לציוד חשמלי מברקים או מסיבות אחרות. עם זאת, עקרונות העבודה שלהם, מדדי הביצועים, תרחישי היישום והתקנים הלאומיים שלהם שונים זה מזה. מאמר זה ישווה וינתח מגני נחשולי מתח ומגני מתח יתר מארבעת היבטים אלה, כך שהקוראים יוכלו לבחור ולהשתמש נכון בשני התקני הגנה אלה.

התקן הגנה מפני נחשולי מתח (SPD) הוא מכשיר חשמלי במתח נמוך המשמש במערכות חלוקה במתח נמוך כדי להגביל מתח יתר מיידי וזרם נחשול פריקה. המרכיב המרכזי שלו הוא וריסטור תחמוצת אבץ (Metal Oxide Varistor, MOV), בעל מאפייני מתח-זרם לא ליניאריים, כלומר, כאשר המתח המופעל נמוך מהסף שלו, ההתנגדות שלו גבוהה מאוד וכמעט ולא עובר זרם; כאשר המתח המופעל מעל הסף שלו, ההתנגדות שלו יורדת במהירות, ומעבירה כמות גדולה של זרם. בדרך זו, כאשר מתרחש מתח יתר מיידי ברשת החשמל, מגן הנחשולים יופעל במהירות ויפרוק את מתח היתר לקו הארקה, ובכך יגן על הציוד החשמלי שלאחר מכן.

מגן מתח יתר (OVP) הוא מכשיר שיכול לנתק את אספקת החשמל באופן אוטומטי ומהיר. הרכיב המרכזי שלו הוא חיישן מתח (Voltage Sensor), שיכול לזהות שינויי מתח ברשת החשמל ומחובר למעגל בקרה. כאשר המתח ברשת החשמל עולה על הטווח שנקבע, מעגל הבקרה יפעיל מתג לניתוק אספקת החשמל, ובכך מגן על הציוד החשמלי הבא.